---

русский, english,להזמין ספר

---

נתן בר
הגהה לשונית: שי קהת

מחוגי השעון סבלו מנדודי שינה בהתקרבותם לחצות הלילה ::

פנטזיה בנושא כלשהו מאבדת את כוחה אחרי חניה מוצלחת ::

הפנים הפונות פנימה בולטות בחוסר האיפור ::

הפסל החלול נעקץ מהמחשבה שחדרה פנימה ::

תעניק לעצמך אושר — תשכח מקיומו ::

סצנת פרידה היא דו קרב של צוואר מול צוואר ::

אתה לא יכול להסתגר בתוכך — אתה יכול לצאת מאחר ::

תרשום את המפגש שלך שלב אחר שלב, ייתכן שתצטרך לסגת ::

משך התפרקות זיכרון וויזואלי הינו חמש שנים, אחרי זה אתה לא נפגש עמו ::

השתיקה — האם החורגת של הפרידה ::

גם מבלי שהיית שם, אתה מקבל מושג על קיומו ::

המורה לעברית מלמלה בצורה לא קוהרנטית, מסתבכת במבוך הדיבור של שפת אnה ::

כשחושבים על מגיעים אל ::

הוא קם, שטף את פניו, היה עד לתהום הסבל האנושי ::

רסיסיי תקווה שורטים את העור ::

תשבץ החיים וחידות היקום לא נעימים באותה מידה על בטן ריקה ::

העצים השחירו כשהיו עדים לווידויים אינסופיים ::

לכל קו יש פוטנציאל של אופק, הבעיה היחידה הינה במרחב — הוא בלתי ניתן לביטוי ::

עיינתי בחיים, קיבלתי מאסר  באורך זיכרון ::

שתיקתך קשה מנשוא! — השאילי את שפתייך ::

איפשהו קרוב, באמצע החיים, בחיק של עצמו ::

הוא שקל כל מילה ומצא את עצמו בצד השני של המשמעות ::

פלמינגואים רכנו לעבר הוורוד, כאשר הם מותחים את צווארם בטיסה ::

שיגעון הוא נשיפה של השכל, מעוף שאיפתו והתקף שיעול ::

תעלולי טיסה לא הזיזו את הכתם הענק שקפא בנקודת הנעילה ::

זיכרונות ניזונו על ידי השרידים שנראו ::

צלילי קולות נטפו דרך כיור שבור ::

כתם יום שעבר התפשט על גבי מפת ימי החול ::

מיליארדי חלקיקי אבק עפו בעתו של פולחן אבל אני הסתלקתי באופן בלתי מורגש ::

הרוח נשבה משום מקום, לקחה אותי וסחבה לשום מקום ::

מוסיקה דלפה מבין סדקים פעריי ההוויה התמלאו באור. הוא ישב עם ברכיו מחובקות בערוב יומו ::

הוא הרחיב את הגבולות. הוא קירב את האופק. הוא חתך את הזמן בפרוסות ::

דפיקות לבו נעו. הוא חיכה במקצת. זה הגיע וכאב ::

דקה זו נמשכה לנצח והסתיימה באופן בלתי צפוי ::

בבת אחת שקטה סערת המחשבות במישור צירופי מילים  ::

הייתי צריך לחשוב מחדש את עקרונות החיים בדרכים, בצפיפות איומה. כתוצאה מכך הם התמלאו ברגליים מדשדשות, בלמים חורקים ופנים רצות  ::

חייו היו התחלה שגויה. הוא הקדים את זמנו  ::

להחזיק קורא במתח. אחר כך להעביר אותו בערבות לאורחי לילה::

פרצופים עברו בחלון בצורה הפוכה. הזיכרון נסע לנתיב הנגדי  ::

המזין נסגר. ציפורים נשלחו לחל»ת ::

הותרו קשרי זיכרון. נשפכו כל מיני דברים ::

ניתן לדחות צרכים טבעיים לזמן מה. צרכים לא טבעיים לעומת זאת ממלאים אותך לחלוטין ::

בין כך ובין כך רכשתי אבקה שמסירה את המחשבות האחרונות::

מחשבות איומות צצו בו. הוא הצטמרר בכל פעם כאשר היה נותן להם לעבור בלי תור ::

שתה 50 גרם מילים מרות, נשנש בימי שיגרה, כרגיל ::

זרם הזמן הנו אכזרי למי שצף ללא קרש הצלה ::

הוא נכנס כולו בפתח פתוח מעט ::

בדף לבן מגולגל עתיד רב מילים ::

ההד מת מפחד כשטיפס אחרי המצו-סופרן :: הארה קרתה לו. הוא התחיל לשיר. לא שירי חול ::

חילוקי הדעות הפכו לבלתי נסבלים. הפסקתי להבין את עצמי ::

הוא התחיל להירדם וחייך, כשהוא עוזב את היום הזה, אבל לא לזמן רב::

הבוקר הזה נתפר ברשלנות. מדי פעם נשמעו קריאות לעזרה ::

יום יום, פעם בשנה, בשבוע, בחודש, מה שמגיע ::

הצליל נתן את קולו. שמעון התעורר. מחשבה בודדת, לא בשלה שחתה על פני חצי גולגולת ::

זרם אור שטף את הקהל. ההארה שולמה מראש ::

החזאי נכשל בתחזית. היער קפא בציפייה לסערה ::

בלי הגה ובלי מפרשים, רק בצעדים קטנים ::

ברחתי החוצה עמדתי דום, שיבטו אותי! אור וצל נותרו לא שפוים בדעתם מאז ששת ימי הבריאה. ואילו מנורת שלטון לא החזיקה אפילו 48 שעות ::

חווה המון. לקח את זה עמו ::

פטפוט תינוקות ומלמול זקנים, שפת אם ללא סימני פיסוק ::

חשב זמן מה ונסק משם. לכיוון אחת::

שוב צהלו, הניפו את הפטיש ואת הסדן ::

התחיל לדבר בעל כורחו. בסוף התוודה בפני עצמו ::

החמיץ את מה שהוזמן לו. להתחיל להתכונן לגרוע מכל ::

אינסוף של בעלי נוצות עוררו מודעות כאשר הם ליטפו את פלומת השיער ::

הוא עזב את היום הזה עם חיוך אבל לא לזמן רב… ::

שעת הרת אסון בפתח, כל דקה חדה כמו שן, יתרת הזמן לא השתנתה, כרונומטר עצר מלכת ::

התרחשויות הלכו אחורה. כל מה שחווית נערם לצד הכניסה ::

הפסל הפך לאבן. פטמת השיש נזלה כמו פס קוורץ ::

עלי העצים נדרכו, אדם וחוה איבדו את תמימותם ::

הקול מהשמיים נמס, הרג את חלום השתיקה ::

ההבטחות המפוזרות בשביל הקשו על ריצת הבוקר  ::

האבק הצטבר פעם אחר פעם והשאיר חותם של טעם לוואי דורות::

צלילי הפעמון נפלו ארצה ::

ציפור עפה, קוראת ליום אין סופי ובוקר מסנוור ::

התריסים בקושי הכניסו את מאורעות האתמול ::

לאחר שפרצה את מסלול ההמתנה, העין קפאה על מפתן היום ::

תשכח מזה. אל תנסה לזכור. רק קצות האצבעות נרדמות מהקרבה אליה ::

קם. התיישב. הסתובב בקצב מסחרר ::

פיזר, איבד, נתקל, אסף, שכח לנצח::

גם אם אתה לא יודע, זה עדיין נעים לך::

סוף החלומות